הבודהיזם הסיני

בגבעות הריחניות הסמוכות לארמון הקיץ ממערב לעיר בייגינג, נמצאים שני מקדשים בודהיסטים מעניינים: מקדש ענני התכלת המכיל מאות פסלים ואף שימש כמקום משכן לארונו של סון-יאן-טסן לאחר מותו לזמן מה.
מקדש שני הוא מקדש הבודהה השוכב שבמרכזו פסל בגובה 5 מטר של בודהה שוכב על צידו במצב של נירוונה. הכניסה למקדש עוברת דרך חורשת ברושים , ועל מנת להיכנס אל המקדש יש להיכנס דרך שער מפואר בעל אריחים מזוגגים.

קצת רחוק יותר נמצא מקדש טנזה, שממוקם 45 קמ ממערב לעיר. זהו המקדש הגדול ביותר במקדשי האיזור והוא בעל היסטוריה מפוארת שמתחילה במאה השלישית לספירה, ומאז כל שושלת הוסיפה נדבכים שונים. המקדש עצמו מוקף בעצים ופסלים, בין העצים ישנם עצי ברוש ועצי אורן עתיקים. הרבה מהפסלים הם חדשים. אל פתח המקדש מוביל שביל אבנים העובר בין העצים, באוירה רגועה וייחודית. כדאי לבקר במקום באפריל, שאז ישנה פריחה מרהיבה של עצי המגנוליה.
באיזור הרי סינג פרובינצית חונאן נמצא מנזר שאולין, שם התלמידים מתרגלים בעיקר קונג פו, שבו התפתחה שיטה מיוחדת של קונג פו שגרמה לו להתפרסם יותר מאחרים, כי גם במקומות אחרים בסין מתרגלים קונג פו.

הבודהיזם הגיע לסין במאה השלישית לפני הספירה, וכיום בסין ישנם בערך כ 150 מיליון בודהיסטים, תחת משטר הקומוניזם הם לא יכלו לתרגל בגלוי את הבודהיזם, ובכל זאת עדיין ישנם בודהיסטים, מנזרים, ומקדשים. הזרמים העיקריים של הבודהיזם בסין הינם הארץ הטהורה שלפי השקפה זו סומכים על המורה המואר שיוביל את המאמינים בו, לאחר החיים הללו, לארץ טהורה שבה ניתן לתרגל את הבודהיזם בצורה אמיתית ולהגיע להארה. ומסורת הזן הפחות מיסטית והיותר ישירה, שמבוססת על תרגול וחווית הרגע הזה במציאות במודעות מלאה, וקואנים שאלות ללא תשובה הגיונית, שנשאלות בכוונה כדי לגרום לתלמיד לצאת מתבנית החשיבה הרגילה ולקלוט את המסרים מאחורי הלימוד דרך הפנמה והבנה. חלק מהשאלות המפורסמות האלו: מה צליל מחי כף של יד אחת? אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע האם הוא עושה רעש? האם אלהים יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים אותה?