אוסטריה

בעבר הרחוק היה השטח הנקרא כיום אוסטריה נתון לפלישות רבות של שבטים וצבאות דרך עמק הדנובה. בין הפולשים היו הקלטים, הרומאים, הוואנדאלים, הוויזיגותים, ההונים, האווארים, הסלאבים. בשנת 803 הקיסר קרל הגדול הכריז על ממלכה בערך בשטח של אוסטריה של היום.

הממלכה החדשה נפלה בידי שושלת הבסבורג בשנת 1278. השושלת שלטה באוסטריה עד מלחמת העולם הראשונה. בני השושלת לא נרתעו משימוש בכוח מדי פעם, אבל ככלל העדיפו להגדיל את נחלתם בדרכים פחות אכזריות. כך גדלה אוסטריה בהדרגה, בזכות רכישת אדמות ונישואיי תועלת לשושלות מלוכה אחרות באירופה. אחד מהזיווגים הללו, של פיליפ היפה מאוסטריה לחואנה המטורפת מספרד, בתם של המלכים הקתוליים פרננדו ואיזבלה, הניב שני בנים: הבכור הוכתר למלך קרלוס הראשוןן מספרד ושלוש שנים לאחר מכן הפך לקיסר קרל החמישי של הקיסרות הרומית הקדושה, ואילו אחיו הצעיר פרדיננד היה הראשון לשושלת הבסבורג שחי בווינה, והוכתר לשליט אוסטריה, הונגריה ובוהמיה. ב-1556 ויתר קרל על כס הקיסר, ופרדיננד הראשון הוכתר במקומו. את שנותר מהאימפריה הספרדית ירש בנו של קרל, פליפה השני, ובכך פיצל את שושלת הבסבורג לשתי שושלות נפרדות – הספרדית והאוסטרית.

בשנת 1571 העניק הקיסר לנתיניו חופש דת, ובעקבותיו הפכו רובם לפרוטסטנטים. ב-1576 אימץ הקיסר החדש, רודולף השני, את תנועת הקונטר-רפורמאציה, ומרביתם של תושבי הממלכה חזרו, אחרי שהופעל עליהם לחץ מסוים, לקתוליות. הניסיון לכפות את הקתוליות על אזוריה הפרוטסטנטים של אירופה היה הגורם למלחמת שלושים השנה שפרצה ב-1618 וזרעה הרס בחלקים נרחבים של מרכז אירופה. בשנת 1648 הוכרז לבסוף 'שלום וסטפאליה', ואילו בשנים שנותרו עד סוף המאה ה-17 עסקה אוסטריה בעיקר בבלימת התקדמותה של האימפריה הטורקית אל תוך אירופה. וינה כמעט נכנעה, כשהטורקים שמו עליה מצור ב-1683, אבל כוח נוצרי של חיילים גרמאניים ופולניים הציל את העיר. לאחר מכן הדפו הצבאות המאוחדים את הטורקים אל שוליה הדרום-מזרחיים של אירופה. בעקבות סילוקו של האיום הטורקי, החלה בערים רבות באוסטריה בנייה קדחתנית של בניינים בסגנון הבארוק, ותחת שלטונו של הקיסר חובב המוזיקה ליאופולד הראשון הפכה וינה לאב

בשנת 1740 עלתה הקיסרית מריה תרזה על כס המלוכה, וארבעים שנות שלטונה נחשבות לתקופה שבה הפכה אוסטריה למדינה מודרנית: מריה תרזה כוננה בה שלטון ריכוזי באמצעות משרדי ממשלה, יזמה רפורמות בצבא ובכלכלה והקימה מערכת של חינוך לכול. אבל הקידמה נעצרה, כאשר הביס נפוליון את אוסטריה בקרב אוסטרליץ ב-1805. המאבק בתוך אירופה נמשך עד חתימת ההסכם בקונגרס וינה מ-1814-15. הסכם וינה הותיר בידי אוסטריה את השליטה בקונפדרציה הגרמנית, אבל העמים שחיו בגבולותיה התקוממו בשנת 1848, ולבסוף הובסה הממלכה במלחמת אוסטריה-פרוסיה ב-1866. התבוסה הובילה להקמת מונרכיה דו-ראשית אוסטרו-הונגרית ב-1867, בהנהגתו של הקיסר פראנץ יוזף ומנעה את שילוב אוסטריה באימפריה הגרמנית החדשה שאוחדה בידי ביסמארק. בשלב זה החלה תקופה של שגשוג, אלא שבעקבות התרחבותה של אוסטריה באזור הבלקנים וסיפוח בוסניה-הרצוגובינה ב-1908 (ממש צעד מוצלח), נרצח אחיינו של הקיסר בסאראייבו ביוני 1914. כעבור חודש הכריזה אוסטרו-הונגריה מלחמה על סרביה, הרוסים נחלצו לעזרת הסרבים, ומרחץ הדמים שכונה מלחמת העולם הראשונה החל.

התרבות
צלילי המוזיקה נוכחים בכל מקום באוסטריה. מלחינים מכל רחבי אירופה נהרו אליה במאות ה-18 וה-19, כיוון ששושלת הבסבורג פרשה את חסותה על מוסיקאים. בתקופה זו היתה וינה בירתה של המוזיקה הקלאסית; למעשה, רבים מבני הבסבורג היו בעצמם מוסיקאים מחוננים, ולולא השנים המפרידות ביניהם היה אפשר להרכיב מתוכם רביעייה לא רעה: ליאופולד הראשון (מלחין), קרל השישי (כנר), מריה תרזה (קונטרבס) ויוזף השני (צ'מבלו וצ'לו). אבל אם נחזור למציאות, בזמנים שונים בהיסטוריה פעלו בטהובן, ברהמס, גליק, היידן, מאהלר, מוצרט, שוברט, שנברג ובני משפחת שטראוס בווינה, וגם כיום אין מתחרים לתזמורת הפילהרמונית של וינה, למקהלת הנערים המלאכית של העיר, לאופרה האוסטרית (שטאטסאופר – Staatsoper), לאולם מוסיקפראיין (Musikverein) ולקונצרטהאוס

באוסטריה יש גם מספר לא קטן של בניינים הנראים דמיוניים לחלוטין, דבר שמוכיח שיוצריה היו אכן מקוריים. הסגנון הגותי היה נפוץ בין המאה ה-14 ל-16, כפי שמעידים הבניינים המרשימים הרבים המקושטים בתומכות חיצוניות, בקשתות מחודדות, בתקרות עם קמרונות מצולעים וביונים רבות המקננות בהם. קתדרלת שטפאן שבווינה נחשבת לפאר היצירה הגותית באוסטריה. הסגנון האדריכלי הבא שנודעה לו השפעה רבה היה סגנון הבארוק. פישר פון ארלאך פיתח מן הבארוק האיטלקי סגנון ייחודי – הבארוק האוסטרי, ודוגמאות לו הן הספרייה הלאומית וכנסיית קרל בווינה, ואילו הקיסרית מריה תרזה השתעשעה קצת בסגנון הרוקוקו, המתאפיין בעיטורים כה רבים עד שהבארוק נראה כמו באוהאוס לידו. עיצוב הפנים של ארמון שנברון הוא דוגמה טובה לפאר המופרז הזה. הבניינים המודרניים המעניינים ביותר הם אלה שתכנן האדריכל המורד-במוסכמות פרידנסרייך הונדרטוואסר: כמה מבתי הדירות שלו מזכירים בעיצובם המרנין את בנייניו בברצלונה של

בכנסיות של אוסטריה יש שפע של יצירות אמנות יפהפיות בסגנון גותי ובסגנונות הרנסאנס והבארוק. סגנון בידרמאייר, שהתפרסם יותר ברהיטים, מככב גם בגלריות לאמנות; דיוקנו של האמן מוריץ מיכאל דאפינגר מאסכולת בידרמאייר מופיע על השטר של 20 שילינג. הציירים האוסטריים המפורסמים ביותר הם גוסטב קלימט (מתנועת האר נובו) ואוסקר קוקושקה (מהאקספרסיוניזם הווינאי), אבל התנועה שנחשבה למזעזעת ביותר היתה האקציוניזם הווינאי. היא צמחה מהאקספרסיוניזם המופשט בשלהי שנות ה-50, ומטרתה היתה לחדור אל התת-מודע באמצעות עיסוק נמרץ ב'אמנות ישירה'. זו כללה, למשל, שפיכת צבע על הבד ושיסופו בסכינים; שימוש בדם ובצואה כ'צבע' ובגוף כ'מברשת'; פציעה עצמית; מבחני כוח סבל פסיכולוגי; ושאר עיסוקים נעימים ומרגיעים

האוכל האוסטרי המסורתי הוא מהסוג הכבד והמשביע: בשר עם כופתאות וכאלה. השניצל הווינאי (וינר שניצל – Wiener Schnitzel) הוא המאכל הידוע ביותר שמקורו בווינה, וכיום תוכלו להזמין אותו במסעדות גדולות וקטנות, מניו יורק ועד אילת. מדובר ברוב המקרים בנתח של בשר עגל (למרות שאנחנו רגילים לגרסת העוף), מצופה בביצה ובפירורי לחם ומטוגן, ואם הכינו אותו בצורה הנכונה – אפילו אכיל. האוסטרים נהנים גם לאכול איברים פנימיים של בעלי חיים: בוישל (Beuschel), למשל, הן פרוסות דקות של ריאות ולב עגל. העוגות והמאפים האוסטריים המעולים הם אמצעי מוצלח להעברת משקל מהארנק אל המותניים. הקינוח האוסטרי המפורסם ביותר הוא השטרודל (strudel), בצק אפוי וממולא במגוון פירות, שזרויים עליו צימוקים וקינמון. כדי להוריד את פצצת הקלוריות הזאת במורד הגרון, כדאי ללוות אותה בכוס בירה אוסטרית קרה או ביין אוסטרי טוב.

איפה לטייל

וינה בירת אוסטריה (בגרמנית: וין – Wien) חבה רבות למורשת המהוללת של שושלת הבסבורג, ששלטה בחלקים רבים של אירופה יותר מ-600 שנה. לצד הבניינים הנפלאים והמסורת המוסיקלית הנהדרת, משלו כאן בכיפה עד לפני שנים ספורות קשישות שבילו את ימיהן בלגימת קפה בקונדיטוראיי, אבל למרבה השמחה חזרו בשנים האחרונות אל וינה המרץ והסגנון. כיום תמצאו כאן תערובת משכרת של מסורת, תרבות וחיוניות, שלא תימאס עליכם אפילו אחרי שתשמעו 30-40 פעם ביום את המוזיקה של ואלסים וינאיים.

תור הזהב של וינה כמרכז התרבותי של אירופה התקיים במאות ה-18 וה-19, ורוב הבניינים המהודרים שתראו כאן היום הם פרי מאמציו של הקיסר פראנץ יוזף הראשון, שהונו הרב אפשר לו להגשים את תוכניותיו השאפתניות להקים עיר שתשקף את עוצמתה של שושלת הבסבורג. פראנץ יוזף הרס כמה מגרשי אימונים וחומות מיותרות שהקיפו את מרכז העיר (אינרה שטאט – Innere Stadt) ופרץ את שדרת רינג (רינגשטראסה – Ringstrasse) בשנים 1858-1865. בעשור שלאחר מכן הוחל בהקמתם של רוב המבנים המרשימים שלאורך השדרה

איפה לטייל
הופבורג (Hofburg), הארמון הקיסרי הסמוך, היה משכנם של בני הבסבורג, וכיום אצור במבנה העצום אוסף של פריטים מתקופות שונות בתולדות וינה. בקומפלקס נכללים הכנסייה האוגוסטינית מן המאה ה-14, המעון הקיסרי רב הפאר, הקפלה המלכותית (שמקהלת הנערים של וינה שרה בה את תפילת המיסה של יום א'), חדר האוצר הקיסרי עם שכיות חמדה ושרידים קדושים (כגון אחד המסמרים מהצלב ואחד הקוצים מנזר הקוצים המיוחסים לישו), הספרייה הלאומית, אולם פרונקסאל (Prunksaal) המעוצב בסגנון הבארוק, וכן אוסף מרתק של כלי נגינה עתיקים

אם אתם עדיין צמאים לתרבות, תוכלו לבקר במוזיאון לאומנויות היפות, בו מוצגים הפריטים שהזרימו' בני הבסבורג אל וינה. המוזיאון הוא יצירת אמנות בפני עצמה, וניכר בו שבוניו לא חסכו בהוצאות. יש בו אוספים נפלאים של ציורים מאת רובנס ומאת פטר ברויגל האב – אל תחלמו אפילו להספיק לראות הכול בביקור אחד, והשתדלו לא לקבל נקע בצוואר מצפייה בתקרות המעוטרות והמופלאות. מוזיאון זיגמונד פרויד נמצא בבית שבו התגורר ועבד הפסיכיאטר הדגול, ויש כאן רהיטים, מסמכים, תצלומים ושאר חפצים אישיים שהיו שייכים לו. אבל למה בדיוק היה חשוב לאיש הדגול להחזיק אברי מין זכריים מחרס (מוצג מס' 24)? אכן, שאלה מטרידה במקצת

מחוץ למרכז העיר ניצב ארמון בלוודר (Belvedere), מבנה מרהיב בסגנון הבארוק, שנבנה עבור אז'ן נסיך סאבואה. בארמון העליון (Obere Belvedere) נמצאת כיום הגלריה האוסטרית, בה מוצג בין השאר הציור המפורסם של גוסטב קלימט הנשיקה. הארמון המפורסם השני בסגנון הבארוק הוא שלוס שנברון (Schloss Schönbrunn), שבעבר התגוררה בו מריה תרזה, ובשנים מאוחרות יותר גר בו נפוליון. פנים הארמון מקושט בכל פאר הרוקוקו, ובתוכו נמצאים חדר המראות שמוצרט ניגן בו את הקונצרט הראשון שלו בפני משפחת המלוכה, וחדר נפוליון, שמשום מה מקשט אותו פוחלץ של עפרוני מצויץ.