חופשה אותנטית באיסטנבול

כן, אפשר להירגע ולנשום לרווחה. חזרנו לגבולות תורכיה. החופשה האותנטית שאנו מציעים לכם משלבת בתוכה נוחות אירופאית מערבית ואותנטיות ים תיכונית בעלת ניחוח ייחודי והרבה תבליני סומסום. לאיסטנבול, העיר היחידה בעולם המשתרעת על פני שתי יבשות, יש לא מעט מה להציע לתייר ישראלי סקרן ושוחר תרבות, שכן מדובר במקום, שמשק כנפי ההיסטוריה מורגש בו כמעט בכל פינה (ובטח באתרי התיירות המוכרים). אזור "איה סופיה" המכיל פלא אדריכלי מהמאה השישית בדמות הכנסייה בעלת הכיפה העצומה והמסגד הכחול, שמעבר לכביש, שהוקם במאה ה-17 במטרה להאפיל עליה (מעין משל על המתח הפנימי של ההוויה התורכית המנסה לשלב איסלם עם ערכים מערבים-דמוקרטים), מוזיאונים ייחודים בעלי זיקה למורשת תרבותית עשירה, והבאזר התורכי הגדול – אינם אלא חלק קטן מהאטרקציות המגוונות של איסטנבול.

אחרי תחנת החובה בבאזר, שממנו חזרתם עם טעם מתקתק של רחת-לאקום בפה וכמות בלתי הגיונית של מעילי עור, רחצה וטיפול אישי בחמאם התורכי (מעין ספא מיוחד בתוספת תורכי אלים שמבצע פירוק והרכבה מחדש של גופכם ועל הדרך עוזר לפתח כמה סטיות חדשות) וטיול חובה של חצי יום באיי הנסיכה, הגיע הזמן להיכנס לאוטו ולצאת לסיבוב היכרות עם תרבות הנהיגה התורכית.

לאיזה רכב בדיוק נכנסתם? ההמלצה שלנו אולי תשמע כבליל של הברות בפעם הראשונה וכבדיחה לא מוצלחת במיוחד של ליאור שליין בפעם השנייה, אך חשוב לזכור – בחופשה אותנטית עסקנין, באיסטנבול, ולכן אין מנוס מלבחור ב-"אוטוסאן קיטן" – יצירת מופת מוטורית היישר ממפעלי אוטוסאן האגדיים! הוותיקים שבינינו ודאי זוכרים את הרכב הקטן והביזארי ששווק בארץ בשנות ה-70 וזכה להצלחה לא מבוטלת, כאשר דגם אחד שלו נמכר בוודאות (!) לדן בן-אמוץ ז"ל, שנפל בקסמיו עד כדי כך, שאפילו נסע בו. לעיניי כל. הסיפור הזה, שכאילו לקוח מעולם האגדות – נסיך הבוהמה התל-אביבית מתאהב בלכלוכית לא שימושית והופך אותה לשיחת היום בעירו, מדגים היטב את התכונה החיובית הבולטת של קיטן (טוב, היחידה של קיטן) – היותה אקזוטיקה מוטורית בכל מקום בעולם, כולל בארץ ייצורה.

בדומה לסוסיתא שלנו, התהדרה גם הקיטן, בזמנה, בכל אותם האלמנטים החיונים להצלחה מסחרית מסחררת, החל מעיצוב חיצוני המגדיר מחדש את המושג "תאונת עבודה", דרך עיצוב הפנים האלגנטי הזועק "הצילו, נמעכה לי הרגל!" וכלה בשלל החידושים המעניינים כגון הדשבורד נטול הכפתורים כמעט והפנסים המרובעים (והענקיים!) המבטיחים שמישיראה אותם מקרוב לא יישן יומיים רצוף. וכן, אל תחשבו אחרת, היו לה גם כוחות סוס. הכוחות המיוחדים האלה איפשרו לקיטן לתקוע יתד חזק בשוק הרכב העולמי כאשר 4,074 יחידות שלה נמכרו בין השנים 1975-1982 – השנים היחידות בהן שווקה, באופטימיות קוסמית, תחת הסיסמה – "אוטוסאן, המכונית שהגיעה בזמן!", שלפי שמועות עקשניות גברה בהפרש של שני קולות בלבד על הסיסמה המתחרה: "אוטוסאן, מכונית תורכית מסיבי זכוכית!". היותה של קיטן אכן עשויה מסיבי זכוכית (אלה שחשבו שמדובר בבדיחה – תחשבו שוב), כמו גם שיווקה הפירסומי בארץ כפתרון אפשרי למצוקת הדלק, לא פחות (שוב, זה לא בדיחה), הם לא פרטי הטריוויה היחידים שראוים לאיזכור ביחס לרכב המפואר (כן, הפעם מותר לצחוק).

חברת אוטוסאן משתפת פעולה עם פורד הענקית עוד מסוף שנות השישים, אז החלה לייצר במפעליה דגמים שונים של הענק האמריקאי. מפעל חדש שלה נחנך על-ידי פורד לפני כשבע שנים במפרץ איזמיט, כמאה קילומטרים מאיסטנבול, כך שאם תצליחו לשים את ידכם על הענתיקה המוטורית ולעשות איתה סיבוב ברחובות העיר (עד להתפרקותה הבלתי נמענעת לחתיכות), לא רק שתפגינו לעיני כל את אמונתכם בתעשייה המקומית, אלא אף תזכו בחוויה מיוחדת במינה: תגרמו לנהגים תורכיים לעצור ולהרגיש לכמה רגעים מהי חוויה תורכית אותנטית.