איסלנד: טיול אופנועי שלג על פסגת קרחון הואטנה

טיול אופנועי שלג זה דבר שאסור לפספס בארץ איסלנד ובגלל זה התחלנו את היום מוקדם בבוקר, עם שובנו למרגלות קרחון הואטנה (Vatnajokull). נאספנו בחניון מאולתר עם עוד מספר תיירים ממדינות אירופאיות שונות, וחיכינו בשקט להסעה שתבוא לקחת אותנו. בשעה 9 בדיוק הגיעו 2 ג’יפים שחורים, נהוגים בידי 2 איסלנדים חביבים, וכולנו מהרנו לתפוס מקומות. הנסיעה החלה בשתיקה, ואז הג’יפ התחיל לטפס במעלה ההר והטילטולים החלו. ככל שהעפלנו מעלה הנופים הפכו להיות מרהיבים יותר ויותר, וקו החוף האיסלנדי הדרומי נשקף לפנינו. אחרי כחצי שעה של טילטולים ועיקולים ונסיעה זהירה, הגענו למעלה הקרחון. הקרחון נפרש לפנינו במלוא הדרו, ואחרי כמה צילומים בקור וברוח עזה, כולם מיהרו להכנס לביקתה. שם קבלנו חליפות תרמיות, מגפיים, ואף קסדה. מהרנו להתלבש בתחפושות המצחיקות, ויצאנו החוצה אל הרוח המשתוללת, הפעם מוגנים יותר מפניה. התחלנו לצעוד לכיוון אופנועי השלג שחיכו לנו בדממה בקצה הקרחון. וקיבלנו תדריך. נסענו בשיירה באופנועי השלג מאחורי המדריך שהוביל. מסתבר שהנהיגה קשה יותר מהנראה לעין, ומצריכה כוח פיזי על מנת לשלוט בהגה. השלג חלקלק, והאופנוע, למרבה הפלא, טס די מהר בשלג. מסתבר שלא מעטים מוצאים את עצמם סוטים מהמסלול מפני שלא יודעים להעריך את העוצמה שצריך להפעיל על ההגה כדי לגרום לו להתיישר…
המדריך עוצר כל כמה דקות, נותן לאלו שסטו מהדרך הזדמנות לתקן ולצמצם רווחים. הנופים מסביב הם לבן ולבן, ובאופק- הרים של קרח ורדרד. אנחנו מעפילים עם האופנועים מעלה ומעלה, ולאחר נסיעה מקפיאה של כרבע שעה, מגיעים לאחת הפסגות ועוצרים לתצפית. המדריך נותן הסברים כלליים לגבי הקרחון והרי הגעש שמתחתיו, ואחרי כן מתחילים לנסוע חזרה לביקתה. בביקתה מפשירים, שותים שוקו חם, ומחכים לג’יפים שיורידו אותנו למטה לרכבים שלנו. הדרך למטה מתחילה, והנוף של קו החוף הדרומי נגלה לעינינו עם כל עיקול ופיתול בדרך…
חצי שעה אחרי כן ואנחנו שוב נוסעים ברכב המושכר שלנו על כביש 1 על קו החוף הדרומי, ופנינו מזרחה. אל הפיורדים המזרחיים ומעבר להם. דרך ארוכה בת מספר שעות עוד לפנינו, אבל הנופים בדרך משכיחים את הזמן שחולף. מצוקים מאיימים בשלל צבעים- שחור-אפור-חום כהה-חום בהיר- בורדו- כחלחל המשתפלים בחדות אל עבר החוף, והמכונית שלנו נוסעת ממש למרגלותיהם. חופים עם חול שחור כפחם, עשבייה ירוקה צומחת עליהם, אווזי בר מקננים ושחפיות ארקטיות בכל מקום שבו נעצור. נקודות התצפית הן רבות, ואנחנו מתקדמים לאט לאט והפיורדים נגלים לפנינו. נכון, לא מדובר בפיורדים נורבגים עם תהום ללא סוף, אלא פיורדונים בעלי גובה בינוני שאפשר להקיף בפרק זמן סביר.
העיירה הכי “גדולה” באזור היא Djúpivogur עצרנו בה לארוחת צהריים והתרעננות. יש בה מרינה נחמדה, אבל הדרך לפנינו עוד ארוכה ואנחנו לא מתעכבים שם יותר מדי. ממשיכים לנסוע בפיורדים, ובכל פיורד יש לו את העיירונת שלו. אחר הצהריים אנחנו נפרדים מקו החוף ומהפיורדים וחותכים אל הכביש המחבר אותנו עם העיר אילסטאדיר (Eggilstadir) שם נמצא המלון שלנו. העיר העצמה היא “נווה מדבר” לתיירים. יש בה סופר מארקטים, תחנות דלק ומסעדות שאפשר לעצור בהן ולמלא מצברים. האטרציה העיקרית שיש באילסטאדיר היא המפל הנגיפוס (Hengifoss). שמזכיר ולו במעט את סווארטיפוס של סקאפטפל. מדובר במפל גבוה ששוכן בין עמודי בזלת עם פסים אדומים. הטיפוס אליו לא קל, אבל למי שיש אורך רוח וזמן פנוי, המסלול מומלץ.

מאת: אברהם דהן